icon
iconiconiconiconiconiconicon
 
 

Signs for Sale/סמלים למכירה

Curator: Sophia Dekel-Caspi

גלריה נלי אמן

סמלים למכירה

אוצרת: צופיה דקל-כספי

(למכירה, סמלי מדינה ומורשת (לופט געשעפט 

התערוכה “סמלים למכירה” נולדה מתוך המצוי. נלי אמן, גלריסטית ייחודית בשטח, ביקשה להתייעץ בעניין עבודה מרכזית של אמנית הגלריה, רעות פרסטר, שכן עבודה זו – ירושלים של זהב (2002) – נוצרה במיוחד לתערוכה שאצרתי בבית האמנים בירושלים, “אובייקט ישראלי: עניין של זמן”. השיחה גלשה אל מקום הסמלים בחיינו ואל הצורך בדימויים חזותיים, הבאים למלא את הבור הרגשי שנפער במעבר ההיסטורי מחברה פגאנית להפשטה מונותאיסטית – אך בהמשך הדרך נוכסו על-ידי גורמים אינטרסנטיים, לצורכיהם. בפער התהומי בין ריבוי הדימויים שקודשו אל הצמצום וההפשטה, האדם מחפש לו סמלים המעגנים את מסומניהם בהקשרים דתיים, כלכליים, קהילתיים או פוליטיים, מימי עגל הזהב במעמד הר סיני, בבחינת דימוי מוחשי התומך באמונה ובערכים.

     הסמל, כאטריבוט הממקם את נושאו בהיררכיה של שייכות, מוּכּר היטב בתולדות האמנות. בעבר אמנים פעלו כסוכנים של הממסד, דתי או חילוני, במטרה להאדירו. מעטים העזו, בשולי העבודות, לחתור תחת השלטון. בימינו, לעומת זאת, מַרבים היוצרים לערער על הסדר הקיים ולבחון במבט ביקורתי את תפקידי הסמל בחברה, ברוח הדקונסטרוקציה הכופרת ב”מטאפיזיקה של הנוכחות”.[1] יחסי הכוחות בין סמל למושאו חורגים מן המורשת המיתית של עברם ונתונים תדיר ללחצם של אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. כמו מלה באוצר המלים החזותי, הסמל העכשווי חוצה את גבולות החומר, הטכניקה והסגנון ואינו מכיר בטריטוריות של דת, אומה, כלכלה.

     בתערוכה “סמלים למכירה”, המתכנסת בחלל האינטימי של גלריה נלי אמן, מוצגות עבודות של אמנים היוצרים במדיומים ובחומרים מסורתיים וחדשניים כאחד – ציורי שמן ואקריליק, לצד רדי-מייד ושיעתוק, עיסת נייר ורקמה ועושים שימוש מאתגר בסמלי מדינה ומורשת. יש המתרכזים בחפץ ויש המתמודדים עם מִתריהן של ערים טעונות משקעי עבר, למשל יפו, שהסתמלה כשער לארץ-ישראל, או ירושלים, כמרכז הקדוש לכל הדתות. צללית מסגד אל-אקצא ניצבת מול זו של מגדל דוד, לא רחוק מצלב המזדקר מעל כנסייה, באמצעים רעיוניים וסגנוניים המעלים על הדעת את תנועת דאדא ואת אמנות הפופ, שהיו חתרניות בדרכן: האחת ביקשה להרוס את כל שהיה לטובת החדש העקרוני – ואילו השנייה התפלשה במציאות היומיומית כדי להפנות תשומת לב לרגע ההווה ולמקום שתופסת בו מערכת הפרסום המשומנת, הרותמת לצרכיה כל השתייכות חברתית או לאומית. כיום שוב אנחנו ניצבים בצומת ערכים המחייב בחינה מחודשת של ייצוגי תרבות שפשטו את הרגל, והתערוכה מבקשת להשאיר על המדף את הדיון בסוגיות אלו, סוגיות שבנפשנו.

     מהלך סיזיפי של חיתוך, פירוק, הרכבה וחוזר חלילה, מסייע בידי רעות פרסטר לתפוס מרחק מהגלויה המיועדת לקידום התיירות לישראל ומהאיקון המוטבע בה, ירושלים של זהב. פרסטר חוזרת על הפעולה בעבודה חדשה, Outlet, שיצרה לתערוכה הנוכחית מין שקיות מתנה מהסוג שמחלקים בימי הולדת ובהן פריטים מוכרים שננצרו בלבבות. תהליך הפירוק וההרכבה מעצים את מופרכותו של הדימוי ואת החפצתו כזיק קונקרטי של תקווה.

     אריאן ליטמן החלה לעסוק בסמלי מדינה ומורשת בראשית שנות ה-90, תחילה ב”אוויר קדוש” מארץ הקודש כסיסמה לקידום תיירות דתית-צליינית, והַמשך בצנצנות דבש, בקבוקי מים ופאזל של ירושלים עם הסממן המוּכּר של כיפות המסגדים מעל קו הרקיע של העיר העתיקה. ליטמן, שהגיעה לארץ ב-1981, מטפלת בסמלים שעליהם גדלה בילדותה בשווייץ ושואלת שאלות נוקבות על מהימנותם, לאחר שנחשפה לניכוס המניפולטיבי שנעשה בהם. הצבת עבודותיה על מדף, כמזכרות נפוצות למכירה, אינה חדשה. הן כבר הוצגו כך, לצד עבודתו של חסן חטאר, בתערוכה בבית בנימיני במסגרת “פרויקט בויס” שאצר ליאב מזרחי.

     חסן חטאר, יליד מג’דל-שמס, נטוע בסמלים אחרים ומחקרו מחויב לאדמה ולאבני השדה הזעירים (“בין גודל ביצה עד גודל כף היד”), שמתוכן הוא בורר לפי גוון וחומר, מצרפן ונותן בהן סימנים בהתזת חול או בחריטה ומציבן על אבן בזלת רבועה קטנה. הפסלים הזעירים, כמו טוטמים שהיד מבקשת ללטף, מתקבעים בתוך כך בזיכרון האישי ומתייצגים כמעשה נחמה לנוכח המחיר הגבוה שגובה המאבק על הטריטוריה. הביקורת אינה מופנית אל אלה המתמחים במכירת איקונות של תרבות אלא אל אובדן הערכים, אל המוסכמות שעברו דקונסטרוקציה, אל חוויית הצריכה היתרה המשמשת עלה תאנה. ההתרסה מכוונת אל זילות הסמל בשיח הציבורי, ועל הדרך מקבעת את ההגדרות הפרוצות של גבוה מול נמוך בפעולות של אִלתוּר, מקרה וערבוב בין-תחומים מבית היוצר של המעבדה הדאדאיסטית.

     גלויה מס. 4 (2010) של דוד ריב היא חלק מסדרת ציורים שנוצרו לפי תצלומים של חוף הים בדרום תל-אביב. המבט שנבחר, מכיוון הדולפינריום אל יפו העתיקה, אינו מקרי, שכן הוא מאפשר פלישה אל צדדים הנסתרים מעיני המגיעים אל החוף מכיוון הים. על ציור “רע” במכוון של קומפוזיציה צבעונית ריב מניח את הדימוי הכהה בהקרנה על הבד, כשהעבודה בשלבים מאפשרת הרהור על מראית העין הפסטורלית והפרתה. מול הצלב שבפסגת הכנסייה, ריב מצייר כאוס של ירח צהוב על רקע מחיקה שחורה, עץ דקל ושחף מעופף.

     זוהדי קאדרי נולד ב-1972 בכפר נחף שבגליל, למד אמנות בסנט-פטרבורג, ומאז חזרתו לישראל ב-2004 הוא מנהל דיאלוג אינטנסיבי עם תולדות האמנות ובעיקר עם המופשט הגיאומטרי, בציור תבליטי משהו. לעבודה דיוקן של חבר שלושה נדבכים: רקע ורוד, שעליו מצויר דימוי גיאומטרי של מגן-דוד ושני פסי דגל בכתום, ועץ המסמן את חומרי בנייה המזוהים עם תעסוקת המגזר הערבי. ועוד מן המצוי: הזמנה לתערוכה של האמן החבר איברהים נובאני, שהוצמדה לתחתית המצע. הכתום שהחליף את הכחול הצפוי מערער בבוטות על קבלת האחר, בשלושה מצבים הנדחסים למצע אחד ונאלצים, כמו בחיים, להתקיים זה לצד זה.

     שלומית ורטנבורג, אדריכלית במקצועה, מתייחסת למפת יפו כאוסף של טיפולוגיות ומִתארים המייצגים את מורכבות המקום. בשילוב טכניקות ורטנבורג רוקמת מחדש, בעבודה ידנית, ציור ממוחשב בטכניקת cross stitch, שיוצרת אפקט של פיקסלים. הדימוי הדיגיטלי הנבנה מחדש בתהליך ממושך של רקמה מתגלה כתרפיה מתקנת.

     בעבודה מלח-פלפל מאמץ אריק בוקובזה דימוי לא מקובל של “אמן בצלאל”. כך היה נוהג, לטענתו, “אילו המוסד היה ממשיך להתקיים במתכונת ההיא, ואני צייר שם”. בוקובזה יצר חפץ העשוי פיליגרן כסף ועץ זית, שני חומרים אופייניים ל”עבודת בצלאל” בימי בוריס שץ. לנבכי המוטיבים המזרחיים כמו כיפה ועץ דקל, הוחדר סוס טרויאני בדמות מבנה ישר-קווים, בניין באוהאוס טיפוסי, מין בשאינו מינו, כמלח (מלח הארץ, האשכנזי, הלבן) ופלפל (האחר, המזרחי, השחור) שלא הותכו לדימוי אחד אלא שמרו כל אחד על צביונם הייחודי.

[1] ראו סטיוארט סים, דרידה וקץ ההיסטוריה, תרגם מאנגלית: אריה בובר (תל-אביב: ספריית פועלים, הסדרה מפגשים פוסט-מודרניים,2002), עמ’ 41

The Works:

The Holy Land Project (1994-2002)

This project questions the conflicting use of the words ‘Holy Land’ as a marketing strategy and its transformation into commodity products. Working in collaboration with well-known public companies I used their logo in order to create a tension between religious, political and economic interests. The products were produced in small series, each object signed and numbered.

The first project None of Your Honey, None of Your Sting was made in collaboration with the company from the Upper Galilee, Yarden Honey in 1994. I introduced in their label a text from Deuteronomy and added the logo of the ‘Tel Hai 94’ contemporary art event. In 1996 I managed to acquire the permission from a government-owned company, Arim, to print its logo on a special edition of hand-made cotton bags filled with earth. The work Holy Land for Sale related to the fact instead of the romantic notion of the biblical Holy Land, the “blooming of the desert” had now become an expression of advanced technological urbanization. A smaller logo of a man digging a mound of earth baring an uncanny visual relationship with Arim‘s logo was an autoportrait. That same year, I asked the private company Air Monitor LTD., to purify the air in my exhibition at the Herzliya Art Museum creating a special edition of purified sealed Holy Air cans. In 1998, collaborating with the water company Mei Eden, I created an installation in Dusseldorf using 1000 liters of water and then in New York I showed in a special edition of Holy Water bottles signed and numbered. My collaboration with the Jewish National Fund on several projects related to the White Land Forbidden Forest (1992-2002) started in 1991. In 2002, I created a special edition with their Blue Boxes, adding the word Holy Land on the back of the boxes and using the hole in the box for the letter ‘o’.

Jerusalem Puzzle (1998)

Invited to exhibit at Tel Aviv Museum’s youth Department in 1998, I thought of creating a game I much enjoyed as a child. I had made two previous works related to jigsaw puzzle as I particularly enjoyed its conceptual oscillation between construction and deconstruction. The work was to interact with the young viewers.

Together with veteran New York Times photographer, Rina Castelnuevo, we choose a viewpoint that would best encapsulate the essence of Jerusalem. On the left side of the picture one can see 3 crosses of Mary Magdalene Church and in the background the majestic golden Dome of the Rock. On the right side figures the Golden Gate also called the Gate of Mercy in Hebrew and from where according to Jewish religion the Messiah will appear at the end of Times. Beside the Old City walls and dwellings, well-known modern buildings are also visible in the background. The jigsaw puzzle from its very nature constantly oscillates between unity and fragmentation and even when completed it will always bear the scars of its potential fragmentation. Similarly the city of Jerusalem, where cultural and religious identities coexist at times more peacefully then at others, bears the scars of its long history and of its present contested political unity/fragmentation. Bearing in mind the long exile of my people, I created a special wooden suitcase that would hold the pieces of the ‘Jerusalem Puzzle’ to be reconstructed anywhere and at anytime.

Black Coffee (1999)

Café ‘Bots’ also called ‘Turkish coffee’ means in popular language ‘black coffee’, while the word ‘bots’ in Hebrew means ‘mud’. Usually served in small glasses café ‘Bots’ has a strong and bitter taste. In this work, coffee is replaced with earth while sugar is substituted with salt, enhancing the bitterness of Jerusalem’s political status. There is a popular custom, like Tarot cards, of reading destiny in the signs left by the black coffee at the bottom of the glasses.  The small tray at ground-level holds two jars of earth and salt, a small spoon and 6 glass-mats sold as a souvenir of Jerusalem’s Old City. Earth melted with red pigments and wax has left its traces at the bottom of the glasses. Created a year before the Second Intifada, the work questions the bitter destiny of Jerusalem, a city that would soon be torn by many terror attacks.

Shredded Land (2010)

This series is made from ‘Closure Maps of Jerusalem and the West Bank’, maps used since 2004 and which came to symbolize the complex reality of Jerusalem’s disputed boundaries. Facing the political reality with a sense of helplessness, I shred and mold the maps according to new rules conceived during the working process. The resulting Dadaist shredded maps series offer new fictional realities. On these maps signs symbols of the concrete political geography fade away together with the slow disintegration of borders, lines, checkpoints, settlements and villages.

 

 

 

 

Signs for sale 02Signs for Sale at N&N Aman Gallery 01Signs for Sale 16Holy Land Project 01Signs for Sale 03Signs for Sale 04The Holy Land Project 1994-2002 (detal) 02signs for Sales 09Signs for Sale 08Signs for Sale 17Signs for Sale 05Signs for Sale 18Signs for Sale 06Café Bots 1999 photo Udi KatzmanSigns for Sale 19Signs for Sale 10Jerusalem 1998, 01Jerusalem Puzzle  1998 photo Oded Antman 01Shredded LandSign for Sale 12Signs for Sale 11Signs for Sale 07Signs for Sale 15
 
 
 
Ariane Littman